הנדון: עדכון מפסיקת בית הדין לעבודה ובית הדין למשמעת לעובדי הרשויות המקומיות
זכאות ילד בגיר לקבלת קצבת שארים
ביום 5.12.2018 ניתן פסק הדין בפ"ה 25100-09-16 מירה כרסנטי נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ(, אשר דן בשאלת זכאותה של התובעת, בתו הבגירה של המנוח, לקבלת קצבת שארים לאחר מותו.
- בית הדין סקר את הוראות סעיף 4 לחוק הגמלאות וכן את הגדרת המונח "אינו עומד ברשות עצמו" על מנת להכריע בדבר זכאותה של התובעת לקצבת שאירים בנסיבות בהן טענה כי נסמכה על שולחנו של אביה אשר לטענתה נהג להעביר לה אלפי ₪ מדי חודש למימון הוצאות המחיה שלה.
- בית הדין חזר על ההבחנה שנערכה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בין "מסוגלות לעבוד" לבין "אפשרות לעבוד", והבהיר כי בשאלת הזכאות לקצבת שאירים נדרש הטוען כי אינו עומד ברשות עצמו להוכיח העדר מסוגלות לעבודה באופן שזה יבחן בהתאם לנתונים אובייקטיבים של האדם, ובמנותק מרצונו.
- בית הדין קיבל טענות הנתבעת וקבע כי לא הוכח שמתקיימים התנאים הנדרשים בחוק הגמלאות לקבלת קצבת שארים כפי שיפורט להלן.
- כך, על אף יציאתה לגמלאות מעבודתה במשטרה ועל אף שנקבעו לה 40% נכות זמנית על ידי המל"ל, מצא בית הדין כי לא הוכח שהתובעת אינה מסוגלת לעבודה בעבודה אחרת זאת באשר התברר כי בפועל עבדה בעבודות נוספות מלבד במשטרה, כך שלא הוכיחה העדר מסוגלות לכלכל עצמה.
- עוד ובנוסף מצא בית הדין כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי אין בידיה הכנסה המאפשרת מחייתה שכן התנהלותה הכלכלית מלמדת אחרת. כך, בית הדין נתן משקל לעובדה כי התובעת קיבלה והעבירה מחשבונה כספים בסכומים ניכרים, וכן התברר כי הייתה בבעלותה דירה אשר מכרה ורכשה אחרת במקומה. עוד ובנוסף הגם כי התובעת הציגה עלות גבוהה של שכירות בדירת 5 חדרים, נתן בית הדין משקל לעובדה כי משרד השיכון ושירותי הרווחה הקצו לתובעת ולבנה דירה בת 2.5 חדרים, כאשר לא הוצג צידוק לשכירת דירה בת 5 חדרים. בית הדין קבע כי הוצאות מחייתה של התובעת אינם בגדר הכרח או פועל יוצא של מצבו של בנה הסיעודי וכי התנהלות התובעת מלמדת כי יש בידה הכנסה כדי מחייתה.
- לאחר שנקבע כי אין ממש בטענות התובעת ולא הוכח כי אינה מסוגלת לעמוד ברשות עצמה או לכלכל עצמה ולהשתכר כדי מחייתה, בית הדין הבהיר כי די בכך כדי לדחות תביעתה, אך הוסיף מעבר לצורך שהתובעת לא הוכיחה כי נסמכה על שולחנו של אביה באופן שיש בו להצדיק מתן קצבת שארים כאשר המדובר בילד בגיר. בית הדין נתן משקל לעובדה כי דובר בעזרת הורה לבתו, האמור בנסיבות בהן המנוח סייע גם לשאר ילדיו, כאשר גם בפן העובדתי לא הוכחה טענת התובעת כי אביה העביר לחשבונה סך של 15,000 ₪. בית הדין קיבל טענת הנתבעת וקבע כי לא כל סיוע כלכלי של הורים משמעו כי הילדים הבגירים עונים להגדרה המזכה בקצבת שארים לפי החוק.
- סיבות האמור בית הדין דחה התביעה וקבע כי התובעת אינה זכאית לקבלת קצבת שארים, האמור תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
זכאות בת זוג לשעבר לקבלת קצבת שארים
זכאות בת זוג לשעבר לקבלת קצבת שאריםביום 9.12.2018 ניתן פסק הדין בק"ג 21203-11-16 בתיה עקיס נ' עיריית חולון במסגרתו נדחתה תביעתה של בת זוגו לשעבר של המנוח לקצבת שארים, אשר טענה כי יש לראות בה ידועה בציבור לטובת זכאותה לקצבת שאירים. להלן עיקרי הדברים: –
- בין התובעת למנוח נחתם הסכם בו נקבע בין היתר, כי ככל שינהלו חיים משותפים לאורך הזמן, תהא התובעת זכאית, עם מותו, לקבלת קצבה מעיריית חולון. אלא שחודשים טרם פטירת המנוח הודיע המנוח לעירייה כי נפרד מהתובעת וכי כל הסכם בינו לבין התובעת בכל הנוגע לקצבת שאירים – בטל.
- המנוח נפטר בבית אבות זאת לאחר שעם שחרורו מאשפוז בבית החולים התובעת סירבה לקבלו לביתה.
- במסגרת ההליכים בבית הדין נדונה תביעת התובעת לקצבת שאירים בנסיבות בהן לא התגוררה עם המנוח בתקופה שקדמה לפטירתו, כאשר התובעת טענה כי בשל מחלה מדבקת ממנה סבל המנוח טרם פטירתו לא ניתן היה להוסיף ולהחזיקו בבית והוא נדרש לבידוד.
- בית הדין סקר את הוראת סעיף 4 לחוק הגמלאות ואת פסיקת בית הדין הארצי ביחס לזכאות ידועה בציבור לקצבת שאירים. בית הדין ציין כי אמנם הוראת סעיף 4 לחוק הגמלאות זכאותה של ידועה בציבור לגמלת שאירים תלויה בהוכחת מגורים משותפים, אלא שדרישה זו אינה דווקנית ואינה מהווה תנאי הכרחי, ועל מנת להכריע בדבר הכרה בבת זוג כידועה בציבור, על אף מגורים בנפרד, יש לבחון מהות היחסים בהתאם לתנאי המקום והזמן ועל רקע משתנים שונים כגון גיל וכן מצבם הבריאותי והכלכלי של בני הזוג.
- בית הדין מצא כי התובעת והמנוח התגוררו מספר שנים בדירות שכורות כשהמנוח נשא בנטל הכלכלי לבדו, כאשר עם המעבר לדירת התובעת, שילם המנוח דמי שכירות והוצאות הדירה.
- על פי קביעות בית הדין לעבודה, בני הזוג התגוררו בנפרד במועד פטירת המנוח, ועל אף שכאמור אין בכך כדי לשלול באופן גורף זכאות התובעת לקצבה, קבע בית הדין כי ממכלול הראיות עולה כי המגורים הנפרדים נכפו על המנוח, על אף שלא הייתה כל מניעה רפואית להשיבו לביתו, זאת כאשר התובעת סירבה לקבלו וכעולה מרישום בתיק הרווחה אף התבטאה במילים: " מצידי שישן ברחוב אלי הביתה הוא לא חוזר בשום אופן".
- בית הדין קבע כי בנסיבות העניין: "התנהלות התובעת אינה מתיישבת עם התפיסה של חיי שיתוף וערבות גורל שבין בני זוג בבריאות ובחולי". עוד מצא בית הדין ונתן משקל לעובדה כי המנוח חווה ניכור והתעלמות מצד התובעות בשנות חייו האחרונות וכאשר נטל הטיפול בו עלה על התועלת של הכנסות ממנו, החליטה התובעת על סיום המגורים המשותפים.
- בית הדין הבהיר כי אין בהכרת המל"ל בתובעת כידועה בציבור כדי לקבוע מסמרות גם לעניין חוק הגמלאות, שכן לא מן הנמנע כי המבחנים הרלוונטיים לצורך קביעת זכאות לקצבת שארים מהמל"ל שונים בטיבם מאלה הרלוונטיים לקביעת זכאות לקצבת שאירים.
- לאור כל האמור, דחה בית הדין התביעה וקבע כי התובעת לא תוגדר כידועה בציבור, בשים לב למערכת היחסים בין בני הזוג, ולרצונו של המנוח בפנייה לעירייה שנעשתה לאור תחושת הבגידה לאחר שנים ארוכות בהן פרנס וכלכל את התובעת.
פיטורי עובדים בגזר דין של בית הדין למשמעת
- בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות הורה על פיטוריהם של שני עובדי עירייה לאחר שהורשעו בעבירות משמעת בשל דיווחים כוזבים ואירוע של התפרצות כנגד הממונים עליהם (ת.מ 37/17 ,6/17 ,5/17).
- בין היתר קבע בית הדין למשמעת כי "… לא ייתכן שעובדים ברשויות יעשו ככל העולה על רוחם בזמן העבודה המוקדש למתן שירות לציבור" ועוד פסק ביחס להתפרצות כלפי הממונים לרבות אמירות מאיימות כלפיהם אשר לגביה נקבע כי נעשתה לאחר עדותם בבית הדין למשמעת במסגרת ההליך של דיווחים כוזבים
כי "תכליות הדין המשמעתי מחייבות אותנו בהעברת מסר חד משמעי ונחרץ כדי להוקיע התנהגות זו בקרב עובדים נוספים בשים לב למקרה מיוחד זה בו עולה חוסר יכולתו המתמשכת של הנאשם לקבל את מרותו של מנהלו…הטלת אמצעי משמעת מופחת עלולה להעביר מסר שגוי ורופס לפיו ניתן להשלים עם התנהגות מבזה זו. מובן כי הטלת אמצעי משמעת של פיטורים הינו אמצעי המשמעת החמור ביותר ויש להטילו רק במקרים ראויים.. אנו סבורים כי זהו המקרה הראוי לכך…". בית הדין דחה טענות נאשם אשר טען להגנתו
כי התנהלות של סיום מטלה והתפנות לעיסוקיו הפרטיים הייתה נחלתו משך שנים הואיל וכך היה מקובל לטענתו ופסק כי: "התרשמנו כי אין המדובר באירוע נקודתי אם כי בדפוסי עבודה קלוקלים מושרשים זה שנים שיצרו בעיני הנאשם את הרושם שהוא רשאי לכלות את יום עבודתו כראות עיניו על חשבון משלם המסים תוך שהוא שם בראש מעייניו את סידוריו האישיים… ". בית הדין נתן משקל לעובדה כי דובר בעובד שטח וקבע כי "מכאן עצמת הפיתוי והקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להערים על המערכת הניצבת אל מול האמון הרב שהרשות רוחשת לצורך ביצוע תפקידם…" ועוד נתן משקל לעובדה כי מנהל האגף החדש להטמיע דפוסי עבודה ראויים תוך שהוא מבצע בקרה אחר עובדיו, כאשר בית הדין הבהיר ביחס לנאשם כי "השארתו במערכת עלולה להעביר מסר שגוי לפיו ניתן להשלים עם התנהגות פסולה זו … שומה עלינו לקעקע נורמות פסולות אלה על ידי העברת מסר חד משמעי ובלתי מתפשר לפיו אין להעניק חסינות מפני פיטורים כאשר נחצים קווים אדומים.." באשר לסוגיית התפרצות עובד זה כלפי הממונים עליו, מצא בית הדין כי: "התנהגותו מדגישה את שיקול הדעת המוטעה של הנאשם לפיו צעקות ואיומים נתפסים בעיניו כדרך לגיטימית להעברת מסרים כשעניינים אינם מסתדרים לרוחו.. הנאשם בהתנהלותו הגסה .. פגע.. בתדמיתו של השירות הציבורי כולו" ובהמשך ".. הגם כי הנאשם אינו פקח האמון על אכיפת החוק, התנהלותו חמורה עשרות מונים כאשר פנה אל מנהליו תוך הטחת צעקות ואיומים אירוע הומה שהביא עובדים נוספים לצאת ממשרדיהם כדי לבדוק מה פשר המהומה המתחוללת בחוץ ונחלצו להגנת הממונים עליו.." לאור האמור הוטל על הנאשם עונש של פיטורים לאלתר.
חברת נמלי ישראל, עיריית חולון והעירייה בהליך המשמעתי יוצגו על ידי עורכי הדין דרור גל ורעות שגיב-גרטלר ממשרדנו.
*אין באמור תחליף לייעוץ משפטי פרטני. נשמח לעמוד לרשותכם
