בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב עובדת בהשבת סך של כ-222 אש"ח בגין דיווחי שעות כוזבים שביצעה
בית הדין האזורי לעבודה בת"א דן בתביעת חברה כנגד עובדת, מנהלת כספים בחברה, שלאורך מספר שנים דיווחה על שעות נוספות מהבית ומהמשרד בהן לא הועסקה בפועל.
הדבר התעורר במסגרת בקרה שגרתית שבוצעה לגבי שכר העובדים, ואי התאמות שהתגלו בין הדיווחים לשעות המשולמות.
בית הדין דן בממצאים שהובאו בפניו ומצא כי יש לקבל את גרסת החברה לפיה העובדת מעלה באמון שניתן בה וקיבלה שכר מבלי שעבדה בשעות עליהן דיווחה.
בין היתר, מצא בית הדין כי החברה הציגה דוגמאות רבות בהן הדיווח היה דיווח כוזב. הדברים עלו מתיקונים ידניים שבוצעו בדיווח הנוכחות ואשר לא היתה מחלוקת כי בוצעו על ידי העובדת עצמה, באופן שאינו סביר. עוד התגלו דיווחים על עבודה בימים שדווחו כחופשה או מחלה ובנוסף נמצא כי למ רות שהעובדת לא מילאה את מכסת השעות הרגילה שהיתה אמורה למלא כמשרה חלקית, היא דיווחה על עבודה בשעות נוספות.
נקבע כי תשובות העובדת בחקירתה הנגדית לא היו מספקות, וכן כי העובדת הוסיפה בדיווח שלה שעות עבודה שלא תאמו עבודה בפועל אלא על סמך הערכה כללית שלה לפיה היא משקיעה שעות ארוכות.
באשר לטענת העובדת כי שלחה מסרונים והודעות דוא"ל שלטענתה תומכות בגרסתה, קבע בית הדין כי "לא התרשמנו כי ראיות אלה מעידות על עבודה אינטנסיבית בשעות ארוכות מעבר למסגרת העבודה המוסכמת" ועוד נמצא כי נשלחו אמנם בשעות שונות של היום, אך לא בלתי סבירות וכי דובר בתזכורות או הפניות להמשך טיפול שאינו בהכרח מיידי ואשר אינן מעידות על עבודה משמעותית לאורך פרקי זמן שמצריכה עצירה של סדר היום הפרטי והקדשת הזמן לעבודה.
באשר להודאה עליה חתמה העובדת בשיחת הבירור, ואשר לגביה טענה העובדת כי אולצה לחתום עליה, נקבע כי התמלול של שיחת הבירור אינו מעלה כי הופעל עליה לחץ לחתום, כי העובדת נימקה את מעשיה בלחץ כלכלי וכי השיחה נוהלה ברוגע.
בית הדין נתן משקל למעמדה של העובדת ותפקידה הבכיר בחברה ולרבות עיסוקה בתחום הכספים והגם כי קבע שהחברה שגתה בכך שלא בדקה את דיווחיה של העובדת מצא כי העובדת ניצלה את האמון הרב שניתן בה.
לאור האמור, מצא בית הדין כי על העובדת להשיב את הסכומים שקיבלה ביתר, בקיזוז סכומים שנוכו משכרה האחרון.
עוד דחה בית הדין את תביעת העובדת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, קבע כי לא נפל פגם בפיטורי העובדת המצדיק פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין או בגין עגמת נפש.
באשר לתביעת העובדת לדמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים – בית הדין קבע כי מעשי העובדת עולים בגדר הפרת משמעת חמורה המצדיקים שלילת הודעה מוקדמת ומחצית מפיצויי הפיטורים.
בנסיבות הענין חויבה העובדת להשיב סך של 222,722 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאשר ביחס לפיצויים הצבורים בקופה הובהר כי אלו יחולקו בין החברה לבין העובדת.
לא נפסקו הוצאות לטובת מי מהצדדים.
(סע"ש 28140-11-17 פאולינה בן עמי בע"מ – רויטל בן סימון; מיום 27.4.2023).
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים חייב את המועצה הדתית בית שמש בתשלום פיצוי בסך של 45,000 ₪ לעובדת שפוטרה לאלתר לאחר הגיעה לגיל פרישה
בהתאם לגרסה המפורטת בפסק הדין, העובדת זומנה לשיחה במסגרתה הודיעו לה כי העסקתה במועצה הדתית, לאחר 36 שנות עבודה, מסתיימת לאלתר, עקב הגיעה לגיל פרישה.
לדברי העובדת בשיחה אליה נקלעה נאמר לה שהיא יכולה לאסוף חפציה, וכי אם תהיה מעונינת תוכל להתנדב.
המועצה הדתית טענה מנגד כי סיום העסקה בגיל פרישה אינו פיטורים, וכי הגם שהגיעה לגיל פרישה עוד מספר חודשים טרם השיחה, סיום ההעסקה נעשה בהתאם להנחיית המשרד לשירותי דת.
במסגרת הדיון, מצא בית הדין כי עוד שנים קודם לכן, נשלח אל המועצות הדתיות מסמך הנחיה של מנהלת תחום אנשי דת, במסגרתו הובהר כי יש להודיע לעובד על מועד פרישתו לפחות 6 חודשים לפני המועד. עוד הובהר כי התחשיב לגמר החשבון וגובה גמלתה בוצע 3 חודשים לאחר פרישת העובדת, בעוד צריך היה להיות מובא בפניה טרם פרישתה ונקבע כי המועצה הדתית התנהלה כלפי התובעת שלא בהתאם לנוהל ושלא כדין.
בית הדין קבע גם כי היה על המועצה הדתית להביא בפני העובדת את האפשרות לבקש הארכת שירותה לאחר גיל הפרישה, בעוד נקבע כי על פי גרסת עד המועצה הדתית, מביאים חלופה זו בפני עובד רק ככל שהמועצה מבקשת להעסיקו לאחר גיל פרישה.
בית הדין קבע כי התנהלות הנתבעת, הפועלת מכח חוק, ולא פעלה בהתאם להנחיה מינהלית מחייבת לגבי פרישת עובדים ואפשרות הארכת השירות אינה מתיישבת עם חובותיה ועם הפסיקה, ולאור האמור חייב את הנתבעת בתשלום סך של 45 אש"ח לטובת התובעת בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.
(סע"ש 13036-08-20 רחל אעיש נ' מועצה דתית בית שמש; מיום 30.4.2023).
