חיוב מעסיקה בתשלום פיצוי לעובדת בסך 35 אש"ח בגין אי נקיטת אמצעים למניעת עישון בעבודה
בית הדין האזורי לעבודה חייב מעסיקה, חברה העוסקת בשיווק תוצרת חקלאית, בפיצוי בסך של 35 אש"ח בגין הפרת חובותיה לפי החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון.
בית הדין קבע כי הוכח שעובדים בחברה עישנו בחדר של התובעת בשעות שלאחר סיום עבודתה והשאירו בו בדלים ועשן. עוד קבע כי הגם שהתובעת פנתה מספר פעמים בנושא, בפועל תופעת העישון המשיכה.
בית הדין קבע כי המעסיקה לא הוכיחה כי הציבה שלטים במקום בולט המתריעים על איסור העישון וכי נמנעה מלפקח כמו גם לנקוט אמצעים סבירים למניעת העישון כמתחייב על פי החוק. נוכח האמור נקבע כי הנתבעת הפרה את חובותיה על פי החוק למניעת עישון וכי מנהל הנתבעת חשף את התובעת לעישון על סיכוניו הבריאותיים, באופן העולה כדי הפרת חובתה החוזית של הנתבעת כמעסיקה של התובעת, להבטיח לה סביבת עבודה בטוחה, וכן הפרת חובת תום הלב וההגינות.
ביה"ד הבהיר כי: "בגדר חובת המעסיק להבטיח סביבת עבודה בטוחה, מוטלת על המעסיק חובה למנוע עישון במקום העבודה, שכן לא יכולה להיות מחלוקת שחשיפת אדם לעישון מעמידה אותו בסיכונים בריאותיים משמעותיים. זאת ועוד, לאור טיבם של יחסי העבודה, אשר מאופיינים ב"קרבה" חוזית ניכרת, בכפיפות ובתלות – חובת המעסיק למנוע עישון במקום העבודה היא חובה מוגברת, כשם שהסטנדרטים החוזיים האחרים, כגון חובת הצדדים לנהוג בתום לב, בדרך מקובלת, בהגינות ובנאמנות – מוגברות אף הן בתחום יחסי העבודה".
בפסיקת הפיצוי הבהיר בית הדין כי לחובתה של המעסיקה עומדים שורה של שיקולים ובהם העובדה כי מדובר בהפרות בוטות של החוק, כולל הבעלים עצמו אשר שימש דוגמא אישית שלילית, ובכך יצר תרבות ארגונית של עישון במקום העבודה; התעלמות בוטה של המעסיקה מתלונות התובעת וכן נקבע כי יש לקחת בחשבון את הסבל, עגמת הנפש, התסכול והפגיעה בכבודה של התובעת.
סע"ש 70406-11-20 רחלי ברששת – יוסף סגלוביץ בע"מ; מיום 15.5.23.
חיוב רשות מקומית בפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין ניוד שבוצע משיקולים זרים
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב את המועצה בפיצוי לאחר שקבע כי ההחלטה לנייד את התובע מתפקידו כמנהל מחלקת כח אדם ומשאבי אנוש היתה נגועה בשיקולים אישיים, זרים ופסולים של ראש המועצה נגד התובע, זאת הגם כי בית הדין הבהיר כי אין בקביעה זו כדי ללמד כי הליך המינוי שלו חף מפגמים אלא שנקבע כי המניע לחיפוש הכשלים במינוי היה נעוץ בשיקולים זרים.
בין היתר נקבע כי ועדת השימוע כלל לא התייחסה לטיעוני התובע לגבי התנכלות אישית של ראש המועצה, כי למרות עמדת משרד הפנים התובע הוכיח כי במועד ועדת הבחינה עמד בתנאי הסף לתפקיד ולכן אין מניעה כי יוחזר לתפקיד.
ביה"ד החליט לפסוק לזכות התובע פיצוי בסך של 100,000 ₪ לנוכח האירועים ושימוש שלא כדין בסמכות ראש המועצה על מנת להעביר את התובע מתפקידו.
בין היתר נקבע כי ההתנהלות הכוללת של המועצה לימדה כי החלטת הניוד לא נולדה ממניעים טהורים של מינהל תקין ועבודה איכותית ברשות אלא משיקולים אישיים של ראש הרשות וכי ההתעלמות מטענות התובע חיזקה את המסקנה כי ההחלטה נגועה בשיקולים זרים כשעלה כי המועצה היתה חדורת מוטיבציה לנייד את התובע מתפקידו.
עוד נקבע כי ועדת השימוע התעלמה מטענותיו לגבי התנכלות ושיקולים זרים, הואיל וחבריה ידעו כי קיימת יריבות פוליטית ואישית בין התובע לראש הרשות כאשר ההתעלמות המופגנת מהטענות לגבי שיקולים זרים דווקא מוכיחה קיומם של שיקולים כאלה, ותוך שבית הדין הבהיר כי לא יעלה על הדעת שבעלי תפקידים בכירים יהיו מודעים לטענות חמורות כאלה ויתעלמו מהן.
בית הדין הבהיר כי שוכנע כי אורגני המועצה פעלו לאתר כשלים שונים בעבודת התובע במטרה להעבירו מתפקידו וכי אף אחד מהם לא פעל במסגרת תפקידו לבדוק את הטענות והתוצאה היתה החלטה על ניוד שהתקבלה שלא בנפש חפצה.
לכן, בית הדין הורה על ביטול החלטת הניוד תוך חיוב המועצה בפיצוי התובע בסך של 100,000 זאת בנוסף להוצאות שנפסקו.
בית הדין הבהיר כי בפסיקת הפיצוי נתן משקל לכך שדובר במעסיקה ציבורית שחלות עליה חובות מוגברות, לעובדה כי ההתנכלות וההתנהלות הפסולה נמשכו לאורך מספר שנים תוך שהתובע נאלץ לנקוט במספר הליכים משפטיים בהם בוטלו החלטות חוזרות של המועצה, ועוד הבהיר כי הוא ער לכך שהנטל לפיצוי מוטל על הקופה הציבורית, אך הוא סבור כי הפיצוי יהווה גורם הרתעה למועצה ולמעסיקים נוספים.
בנוסף חויבה המועצה בתשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט בסך של 20,000 ₪.
סע"ש 37570-11-19 איאד אבו סולב נ' מועצה אזורית אל קאסום; מיום 28.5.2023
