בג"ץ קבע ביום 27.7.2020 , בעתירת סל שירותי סיעוד, התאחדות התעשיינים, התאחדות המלאכה והתעשייה, ארגון חברות הניקיון נ' מדינת ישראל, שר הבריאות, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, וראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות והסתדרות העובדים הכללית, כי תעודת המחלה הגורפת אשר הוצאה ביום 4.2.2020 על ידי ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, בקשר לכניסת עובדים לבידוד כתוצאה מהגל הראשון לקורונה מבוטלת וזאת בתוקף החל מיום 30.9.2020.
משמעות קביעה זו הינה כי ימי הבידוד של עובדים שכירים לא יהיו על חשבון דמי מחלה במימון המעסיק, אלא על חשבון המבודדים או המדינה.
המדובר בעתירה שהוגשה על ידי התאחדות התעשיינים, התאחדות המלאכה והתעשייה, ארגון חברות הניקיון, ארגוני מעסיקים נוספים וכן על ידי חברת "סל" שהיא שותפות רשומה המעסיקה מאות עובדים, כנגד מדינת ישראל, שר הבריאות, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, וראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות והסתדרות העובדים הכללית אשר צורפה לעתירה לאחר הגשתה.
העותרים עתרו לביטול תעודת המחלה הגורפת בטענה כי הוצאה בחוסר סמכות, ולמצער עתרו כי תוגבל תחולתה לעובדים שכירים שהוגדרו בצו הבידוד "כחולים". עוד ביקשו כי עובדים שכירים אשר לא נמצאו כחולים אך שוהים בבידוד מכוח צו הבידוד, יוכרזו כנמצאים בחל"ת.
בית המשפט העליון גם התבקש להורות למדינה כי תפעל לפיצוי המעסיקים עבור ההפסדים שספגו עקב תשלום דמי מחלה לאותם העובדים אשר בודדו מכוח הצו מבלי שהיו "חולים" כהגדרת חוק דמי מחלה.
בעקבות הגשת העתירה ניתן צו על תנאי אשר כוון אל המדינה במסגרתו התבקשה להתייצב וליתן טעם מדוע בידוד אינו מהווה "מחלה" כהגדרת בחוק דמי מחלה המקנה תשלום דמי מחלה; מהי סמכות ראש בריאות הציבור במשרד הבריאות להוציא תעודת מחלה גורפת המקנה דמי מחלה;
בג"ץ קבע כי ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות אינה מוסמכת על פי חוק דמי מחלה להנפיק תעודת מחלה גורפת כפי שהוצאה, לכל העובדים השכירים השוהים בבידוד מחשש להידבקות בנגיף הקורונה, זאת תוך שהוא ניתח את חוק דמי מחלה וקבע כי החשש ממחלה וכן החשש להידבקות בנגיף קורונה לא עומד בהגדרת חוק דמי מחלה למונח "מחלה" אשר שוללת מהעובד לבצע תפקידו ועל כן הורה כי תבוטל תעודת המחלה הגורפת כאמור.
לגבי ההפניה לבית הדין לעבודה קבע בג"צ כי מאחר ומדובר בתקלה רבתי במסגרתה הופעל כוח שררה ללא סמכות- ביחסים שבין האזרח לשלטון, העניין מצוי בסמכות בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.
בג"ץ עמד על האבחנה בתקנות לשעת חירום במגזר הציבורי בימי קורונה, בין אדם המצוי בבידוד לבין אדם שנעדר ממחלה כמשמעה בחוק דמי מחלה, על מנת ללמד כי המדינה עצמה רואה הבדל בין השניים, כאשר המדינה לא הצליחה ליתן מענה בספק ביחס לקושי זה שהוצג על ידי בג"ץ.
עוד נקבע כי הוראות סעיף 2 (א) לחוק דמי מחלה מחייבו קיומו של קשר סיבתי בין ההיעדרות לבין המחלה, אשר שולל מחולה "סטטיסטי" זכאות לדמי מחלה. כן קבע בג"ץ כי העובדה שתעודת המחלה ניתנה לכל עובד שנמצא בבידוד מכוח הוראות הדין המגובות באמצעי אכיפה, מלמדת כי מדובר במצב משפטי המונע מהעובד לצאת לעבודתו, ולא במצב פיזי- מחלה בניגוד לחוק ולתקנות מכוחו.
כאמור קבע בג"ץ כי תעודת המחלה הגורפת הוצאה בחוסר סמכות ודינה בטלות. בהתאם לכללי הבטלות היחסית נקבע כי הבטלות תכנס לתוקף ביום 30.9.2020 בין היתר לאור הסתמכות העובד השכיר- אשר עלול להימצא חייב להשיב כספים ששולמו לו בגין דמי מחלה בתקופה זו של דכדוך חברתי ושפל כלכלי; על רקע התמיכה הכלכלית המוענקת על ידי המדינה למעסיקים הבאה מכיסם של משלמי המיסים אשר סביר להניח כי חושבה בהתאם להנחה כי המעסיקים ישאו בנטל תשלום דמי המחלה וכן מתן זמן סביר לרשויות להיערך למצב החדש ולהתוות מדיניות חדשה.
בגץ 1633/20 סל שירותי סיעוד ורפואה נ מדינת ישראל; בגץ 2070/20 התאחדות התעשיינים בישראל נ' מדינת ישראל
