בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה לשעות נוספות מאחר והתובע לא הציג מתכונת עבודה קבועה ואת היקף השעות הנוספות בו עבד בכל חודש, לא הציג את הודעות הדוא״ל שלגביהן טען כי שלח בסוף השבוע ועבד באופן עצמאי ללא דיווח שעות בנתבעת כך שלא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו.
התובע הועסק אצל הנתבעת, חברה העוסקת בניהול פרויקטים ופיקוח על בנייה, כמפקח ומנהל פרויקט באתר בנייה כשנה וחצי.
בין הצדדים נחתם הסכם העסקה לפיו התובע יעבוד חמישה ימים בשבוע בהיקף משרה מלאה וכ-40 שעות נוספות בחודש ללא תוספת שכר. השכר המוסכם עמד על 14,500 ש״ח ברוטו.
במסגרת תביעתו תבע התובע גמול בגין עבודה שעות נוספות ורכיבי תביעה נוספים, כאשר בין היתר טען כי הופקו לו תלושי שכר כוזבים, אשר לא הפרידו בין שכר יסוד וגמול גלובאלי בעבור שעות נוספות.
התובע ועד מטעמו העידו כי התובע עבד כ-50 שעות נוספות בחודש באתר הבנייה בשעות הערב המאוחרות, אלא שבית הדין מצא כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על העסקת התובע, וכי גם אם היו חלות, התובע לא הוכיח מתכונת עבודה הכוללת העסקה בשעות נוספות, ולא הציג פירוט לגבי שעות העבודה בהן נכח באתר או אסמכתאות אחרות לעבודתו בימי המנוחה השבועית, כגון התכתבות דוא"ל עם מקום עבודתו.
הלכה למעשה נקבע כי התובע לא הציג מתכונת עבודה קבועה ובהמשך לכך נדחתה תביעתו לעניין גמול עבודה בשעות נוספות.
במסגרת ההליך נדונה גם טענת התובע לפיה החברה ניהלה עמו מו"מ בחוסר תום לב כאשר הציעה לו להתקשר עמה כפרילנסר, ואולם הציגה בפניו הערכה שגויה של התמורה כפרילנסר לעומת השכר ששולם בסופו של יום כעובד שכיר. בית הדין דחה טענות התובע גם בהיבט זה, תוך שהוא קובע כי לא היה מצג שווא או הטעיה.
עוד נפסק לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין פגמים בתלושי השכר ופיצוי נוסף בגין אי ביצוע ההפרשות במלואן לפנסיה ולקרן ההשתלמות.
סע״ש (ת״א) 19482-04-19 שלמה ניניו נ׳ בונה טל מהנדסים בע״מ; פורסם בנבו, מיום 3.7.2022.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי התובע הוחרג מהוראות חוק שעות העבודה והמנוחה בהיותו עובד בתפקיד הנהלה ו/או עובד שתפקידו מחייב מידה מיוחדת של אמון אישי וכן חייב את החברה בתשלום פיצוי בגין תלושי שכר פיקטיביים עקב פיצול השכר למספר רכיבים.
דובר בתובע שטען כי הועסק כמנהל עבודה, תפקיד שצו ההרחבה בענף הבנייה חל עליו, ולאחר מכן כמנהל פרויקטים, דהיינו תפקיד משרדי, וניהל את העבודה באתר הבניה, זאת כאשר הנתבעת טענה כי עיקר עבודתו של התובע הייתה כמנהל פרויקטים ולא כמנהל עבודה.
בית הדין קבע כי עיקר עבודתו של התובע היה בתפקיד בעל אופי משרדי ולא מדובר בעובד שחל עליו צו ההרחבה בענף הבנייה, התשתיות, צמ״ה, עבודות ושיפוצים משנת 2015, זאת כאשר על פי קביעת בית הדין נטל ההוכחה על התובע להוכיח תחולת צו ההרחבה ואילו התובע לא עמד בנטל.
באשר לטענת התובע כי הועסק בשעות נוספות, קבע בית הדין כי חל החריג המתייחס לעובדים בתפקידי הנהלה, והאמור בשים לב לכך שהתובע הועסק בתפקיד בכיר, קיבל תנאים מיטיבים ביחס ליתר העובדים, היה אחראי על עובדים ומוסמך לנקוט פעולות ויוזמות בשם הנתבעת, זאת מעבר לכך שהיה זה התובע שקבע את שעות עבודתו בהתאם למשימות השונות, ולא התבצע פיקוח על שעות עבודתו והוא גם לא נדרש לעבוד בשעות מסוימות.
בשים לב לאמור – נדחתה תביעתו לגמול שעות נוספות.
עם זאת, התקבלה תביעת התובע לפיצוי בגין טענתו לתלושי שכר פיקטיביים מקום בו נמצא כי התובע עמד בנטל להוכיח כי תלוש השכר פוצל לרכיבים שונים פיקטיביים. עוד נפסק לזכות התובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בגין אותם רכיבים שפוצלו מבסיס השכר.
סע״ש (ת״א) 2276-11-18 ניר פנחס נ׳ קן-התור הנדסה ובנין בע״מ; פורסם בנבו, מיום 7.7.2022.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל חלקית תביעה של מיילדת שנוידה למחלקה אחרת לאור אירוע חריג בלידה, ואולם דחה תביעתה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע תוך קביעה כי אמירות הנאמרות במסגרת בירור במקום העבודה אינן יכולות לעלות בגדר הוצאת לשון הרע.
התובעת הועסקה כמיילדת מוסמכת בבית החולים לניאדו והתפטרה תוך טענה להתפטרות בדין מפוטר לאחר שנוידה למחלקה הגינקולוגית.
לאחר אירוע חריג במהלך לידה, נוידה התובעת למחלקה הגניקולוגית, כאשר בית הדין קבע כי החלטה זו התקבלה בטרם קוים שימוע, וכן כי לא הוכח כי התובעת התנהלה באופן המצדיק ניודה למחלקה אחרת תוך פגיעה חמורה בתנאי עבודתה ובמעמדה. עוד נקבע כי זימון לשימוע שנשלח אל התובעת לא עמד בדרישות הדין ולא כלל דוגמאות להתנהלות התובעת באופן המאפשר לה להתכונן לשימוע כראוי, וכן כי במכתב ההחלטה בעקבות השימוע לא ניתנה כל התייחסות לטענות התובעת במהלך השימוע.
בשים לב לאמור בית הדין קבע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הליך הניוד, בשל ההחלטה המהותית והפגמים שנפלו בהליך וכן קבע כי היא זכאית לפיצויי פיטורים, כאשר התפטרות התובעת נבעה מניודה למחלקה הגניקולוגית, וכאשר התובעת הוכיחה כי הציעה לבית החולים הצעות שיבוץ חלופיות לתיקון ההפרה, שלא נבחנו ולא התקבלו על ידי בית החולים.
עוד התבררו טענות התובעת לפיהן רופא במחלקה קרא לה "שקרנית" וזאת לאחר שהעלתה כלפיו טענות, ונדחתה טענת התובעת כי מדובר בהוצאת לשון הרע, זאת כאשר הובהר כי אמירות שנאמרו במסגרת בירור ולא פורסמו, אינן עולות לכדי לשון הרע.
גם טענת התובעת לתקיפה, מקום בו רופא הזיז את ידה במהלך לידה כאשר דובר ביולדת במצב של לידה קשה – נדחתה ונקבע כי בנסיבות הענין לא ניתן לראות בהזזת היד משום עוולת תקיפה.
בית הדין פסק לטובת התובעת השלמת פיצויי פיטורין בסך 61,000 ₪, פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 60,000 ₪ ותשלום עבור התקופה שהתובעת לא הועסקה ממועד ההחלטה על ניודה ועד לסיום העסקתה, בסך של 26,000 ₪ בקיזוז ימי מחלה.
סע״ש (ת״א) 32677-07-19 מלכה פראדיל כהנא נ׳ בית חולים לניאדו ואח׳; פורסם בנבו, מיום 4.7.2022.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה תביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהתייחס לעובדת שהוצאה לחל"ת בעודה בהיריון במהלך משבר הקורונה, ואולם פסק לתובעת פיצוי בגין הוצאתה לחל"ת ללא מתן זכות טיעון.
דובר בתובעת שהועסקה כמנהלת חשבונות ספקים בחברת ייצור ומכירת צינורות ופרופילים מרותכים ללקוחות בענף הבניין, אשר הועסקה בשכר שעתי ובהיקף של 75% משרה.
התובעת הוצאה לחל"ת ללא הסכמתה בעודה בחודש השמיני להריונה – הריון בסיכון, ובמסגרת התביעה שהועמדה על סך העולה על -200,000 ₪, טענה, בין היתר, כי הוצאתה לחופשה ללא תשלום כמוה כפיטורים שאינם כדין. תביעתה הסתמכה על חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954.
בית הדין קבע כי הוצאת התובעת בהריון בסיכון לחל"ת ללא הסכמתה, וזאת בעודה שוהה בתקופת מחלה אינה מהווה פיטורין שאינם כדין על פי חוק עבודת נשים, תוך מתן משקל לכך שדובר בחל"ת לתקופה קצובה, במהלך משבר הקורונה, כאשר בנסיבות העניין מדובר בהשעיית חוזה העבודה בלבד, כך שיחסי עובד-מעסיק אינם מנותקים ואין מדובר בפיטורים או התפטרות. עוד קבע בית הדין כי תקופת החל"ת אינה מצמיחה זכויות כספיות.
בית הדין הדגיש כי הוצאה לחל"ת הינה השעיה של חוזה העבודה במטרה לשמר את יחסי העבודה ולא לנתקם, והגם שהנתבעת הוגדרה כמפעל חיוני, ופעילותה העסקית לא צומצמה ניתן היה להוציא את התובעת לחל"ת, ובהעדר הסכמה נדרש היה לקבל היתר מכח חוק עבודת נשים.
התרשמותו של בית הדין הייתה כי לא הייתה כל כוונה להוביל לפיטורי התובעת וכי לא דובר במצב דברים ממנו התובעת הייתה רשאית להסיק כי פוטרה, זאת כאשר התאפשר לתובעת לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי וכאשר הנתבעת אף ציפתה לשובה של התובעת בסיום תקופת החל"ת. היתה זו החלטתה של התובעת אשר העדיפה להתפטר והגישה תביעתה לפיצויים מיד לאחר הלידה ועל כן נדחו רכיבי התביעה המתייחסים לפיטורים.
על אף האמור, בית הדין האזורי קבע כי מאחר ונמנע מהתובעת לטעון כנגד הוצאתה לחל"ת יש לפסוק לטובתה פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 ₪ בנוסף לדמי מחלה, פדיון חופשה ודמי הבראה. יתר רכיבי התביעה לפיצויים נדחו.
סע"ש (י-ם) 2086-06-20 נטליה קוזוקין נ' פולירן פרופילים בע"מ; פורסם בנבו, מיום 5.7.2022.
