בית הדין לעבודה חייב מעסיק בפיצוי בגין הפרת חובת היידוע של עובדת לגבי משמעויות המעבר מקרן פנסיה לביטוח מנהלים

בהליך שהתברר בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ק"ג 5748-04-17 חנה קלדרון נ' רם רוזנטל ואח'; פסק דין מיום 15.4.2022) חוייבה מעסיקה בפיצוי בגין הפרת חובת היידוע של עובדת שביקשה לעבור ממסלול קרן פנסיה לביטוח מנהלים.

התובעת עבדה בסוכנות ביטוח, כאשר בכניסתה לעבודה הודיעה כי ברשותה ביטוח מנהלים ממקום עבודה קודם. משלא המציאה פרטים לגבי פוליסת ביטוח המנהלים שברשותה, צורפה לקרן פנסיה ברירת מחדל. בהמשך העסקתה, הייתה זו התובעת שפנתה וביקשה מהמעסיק כי ירכוש עבורה ביטוח מנהלים. אלא שעל פי קביעות בית הדין, בד בבד להעברת הפרשות לביטוח המנהלים, המשיכה המעסיקה להעביר הפרשות לקרן הפנסיה, זאת כאשר במועד בו הפסיקה לעשות כן לא מסרה על כך הודעה מפורטת לעובדת.

בית הדין קבע כי הן המעסיקה והן קרן הפנסיה, לא פעלו כדין בהפסקת ההפרשות לקרן הפנסיה, זאת הגם כי הייתה זו העובדת שביקשה לפתוח עבורה ביטוח מנהלים תוך שהבינה, עוד בזמן מילוי ההצעה לרכישת הפוליסה, כי הפוליסה נועדה לחיסכון ולא כוללת רכיבים ביטוחיים.

בהמשך, חלתה התובעת בסרטן,  והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 100%, אלא שכאשר התובעת פנתה לקרן הפנסיה לקבלת פנסיית נכות, נטען כי היא אינה עמיתה פעילה, בעקבות השינויים בפוליסות, ולכן אינה זכאית לפנסיית נכות.

התובעת הגישה תביעה נגד קרן הפנסיה, חברת הביטוח וכן נגד המעסיקה, וטענה כי יש לראותה עמיתה פעילה בקרן הפנסיה, ולשלם לה פיצוי בגין אבדן כושר עבודה ממועד גילוי מחלתה וכן פיצוי בגין עגמת נפש בשל התנהלות הנתבעים.

בית הדין קבע כי על אף טענת המעסיקה כי הפוליסה בביטוח המנהלים נרכשה לבקשת התובעת במקום קרן הפנסיה, לא הצליחה להוכיח כי התובעת ויתרה ויתור מודע על זכויותיה בקרן הפנסיה, האמור גם נוכח העובדה כי המעסיקה המשיכה להפקיד הפקדות לקרן הפנסיה לאחר פתיחת ביטוח המנהלים. עוד מצא כי ההוראה להעביר הפרשות שבוצעו לקרן הפנסיה לביטוח המנהלים, לטובת כיסוי חוב של המעסיק בביטוח המנהלים, נעשתה מבלי לידע את התובעת ולהסביר לה את משמעויותיה והשלכותיה וכן קבע כי הוראה זו של המעסיק מבלי להחתים את התובעת לגבי הסכמתה בכתב ומבלי שפנתה בצורה מסודרת לקרן הפנסיה – הינה בלתי חוקית.

עוד קבע כי קרן הפנסיה עצמה פעלה בניגוד לדין כשפעלה על פי הוראת המעסיק ולא קיבלה את הסכמת העובדת.

בנסיבות אלו – קבע בית הדין כי הוראה זו בטלה וכי בפועל יש לראות את התובעת כעמיתה פעילה בקרן הפנסיה במועד גילוי המחלה, לעניין בחינת זכאותה לפנסיית נכות.

עוד קבע בית הדין כי היה על המעסיק להביא בפני העובדת מידע אודות תנאי הפוליסה, אודות זכויות עליהן צפויה לוותר, משמעות הפניית הפרשות לביטוח המנהלים, והפסקת הפרשות לקרן הפנסיה ואכן לוודא כי הבינה את כל אלו, ורק לאחר מכן לקבל את הסכמתה בכתב לביטול השתתפותה בקרן הפנסיה, תוך שבית הדין הבהיר כי אלו תנאים מצטברים לצורך אי הטלת החבות על מעסיק בעניין שינוי בין פוליסות והשלכותיהן.

כיוון שכל אלו לא נעשו קבע בית הדין   החזקה היא כי התובעת לא הסכימה לוותר על קרן הפנסיה ומכאן חויבו המעסיקה וקרן הפנסיה בתשלום פיצוי לתובעת בגין התנהלותן בסך כולל של 40,000 ₪, זאת מעבר לחיוב כל אחת מהן בהוצאות בסך של 25,000 ₪.

בית הדין שב בפסיקתו על ההלכה שנקבעה על ידי ביה"ד הארצי לעבודה לגבי איסור התערבות של המעסיק בבחירת מסלול הביטוח הפנסיוני, ואולם קבע כי יש צורך כי בחירה זו של העובד תהיה "אקטיבית ומודעת", וכי תנאים אלו לא התקיימו בעניינה של התובעת. 

*האמור לעיל מובא כעדכון בלבד ואין בו משום תחליף לייעוץ משפטי פרטני.