בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב מעסיק בתשלום פיצוי בגין אבדן פנסיית נכות בשל אי העברת גמולים במועד
ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע חייב את חברת מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים בע"מ, בתשלום פיצוי בסך של 889,301 ₪ בגין אבדן פנסיית נכות.
דובר בתובע שהצטרף לקרן הפנסיה של מבטחים בשנת 2001, כאשר עד 2/2016 בוצעו הפקדות על ידי מעסיקתו הקודמת חברת רותם אמפרט נגב בע"מ.
בחודש 5/2016 החל התובע לעבוד אצל הנתבעת – חברת מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים. על פי הסכם העבודה סוכם כי החברה תפריש עבורו לפנסיה מחודש עבודתו הראשון. בטופס הקליטה לעבודה לא הצהיר התובע על קיומה של פוליסת ביטוח פעילה. עוד הוא הצהיר "לא" לגבי קיומה של מחלה כרונית או נטילת תרופות.
החברה לא ביצעה ניכוי לפנסיה משכרו בחודש 5/2016, ולטענתה לא עשתה כן מאחר ולא נתן את פרטי הקופה. בתלוש חודש 6/2016 בוצע ניכוי עבור החודשים מאי ויוני 2016, אלא שהמעסיקה לא הציגה אסמכתא כלשהי להעברת הכספים בפועל.
ביום 13.7.2016 התובע התפטר מעבודתו. עוד באותו חודש החל התובע לעבוד אצל מעסיק אחר, אשר חידש את ההפקדות למנורה מבטחים.
התובע הפסיק בפועל לעבוד בחודש 10/2020, בשל החמרה במצבו הרפואי, כאשר מנורה מבטחים דחתה תביעתו לפנסיית נכות, בטענה כי הסיבות הרפואיות נובעות ממחלה הקודמת למועד הצטרפותו לקרן ב-1.9.2016, כאשר התובע לא צבר תקופת אכשרה בת 60 חודשים כנדרש.
בין לבין נעשתה פניה על ידי התובע למעסיקתו הנתבעת – אשר השיבה כי בגין החודשים הרלבנטיים הועברו כספים לקופה, וייתכן כי הסכומים לא שויכו ואולם בהמשך העבירה את חלק העובד ישירות לחשבון התובע.
התביעה נגד מבטחים נדחתה בהסכמה בפסק דין חלקי.
בית הדין דחה טענות מקדמיות לגבי העדר סמכות עניינית וקבע כי משהטענות הינן להפרת חוזה עבודה קמה סמכות עניינית לביה"ד לעבודה; עוד נדחתה הטענה לפיה עילת התביעה נוצרה במועד ההחמרה במצב הרפואי, לאחר סיום יחסי העבודה ועל כן ביה"ד נעדר סמכות וכן נדחתה טענת התיישנות ושיהוי.
לגוף התביעה נקבע:-
- כי המעסיקה היתה מודעת לקיומה של קופה פעילה לתובע במבטחים;
- למרות שהתובע הועסק רק 52 ימים בנתבעת, ולא השלים 3 חודשי העסקה, נקבע כי חלה על הנתבעת חובה לבטח את התובע בביטוח פנסיוני. ביה"ד הבהיר כי הוראות צו ההרחבה המאפשרות הפקדה לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס, מתייחסות למועד ביצוע ההפקדה ולא לעצם הזכאות, כאשר על הנתבעת בהתאם חלה חובה לבטח את התובע החל מיום עבודתו הראשון, גם אם סיום העסקתו בטרם חלפו 3 חודשים.
- הובהר כי גם הודעת התובע לפיה הוא רוצה לבטל את ביטוח קרן הפנסיה אינה אלא בגדר ויתור שלא יכול היה להינתן.
- ביה"ד קבע כי קיים קשר סיבתי ישיר בין אי תשלום דמי הגמולים על ידי הנתבעת לבין הפגיעה ברצף הביטוחי.
- עוד נקבע כי לא הוכח שהתובע סירב לשתף פעולה ולכן נדחתה הטענה בדבר אשם תורם של התובע.
ביה"ד קיבל את התחשיב שהציג מומחה הנתבעת וחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 889,301 ₪. ביה"ד דחה הטענה כי יש לנכות את קצבאות הנכות מהסך האמור.
[סע"ש 45080-06-22 יונה קופרמן נ' מנורה מבטחים פנסיה ואח'; מיום 18.9.2026].
ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב חייב מעסיקה בתשלום שעות נוספות בסך של 273 אש"ח
דובר בתובע שהועסק בתחום מכירות ושיווק אצל הנתבעת כ-6 שנים. נכון למועד סיום עבודתו עמד שכר הבסיס על הסך של 22,000 ₪, זאת בנוסף ל"רכיב חודשי" בסך של 500 ₪; עוד שולמו לעובד עמלות בגין מכירות.
התובע טען כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו שכן לא שימש בתפקיד הנהלה או במשרת אמון מיוחדת, ולא היו בידיו סמכויות ניהוליות, כאשר ביצע שעות נוספות רבות מבלי ששולם לו גמול כדין.
עוד טען כי הרכיב החודשי בסך של 500 ₪ היה רכיב קבוע ופיקטיבי שלא ניתן לזקוף על חשבון השעות הנוספות. התובע העלה טענות נוספות לגבי העמלות וכן לגבי סיום העסקתו.
הנתבעת טענה כי התובע מילא תפקיד בכיר של מנהל פיתוח עסקי ומכירות, היה אחראי על פעילותה בדרום אמריקה ומעורב בהחלטות עסקיות.
ביה"ד קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
- הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התובע נמנה עם העובדים החריגים שלא חל עליהם חוק שעות עבודה ומנוחה.
- הסכם ההעסקה קבע כי זכויותיו הסוציאליות של התובע יהיו בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה ואסר עליו לבצע שעות נוספות ללא אישור בכתב.
- התובע נהנה ממידה לא מבוטלת של עצמאות מקצועית וכן היתה לו אחריות מקצועית ניכרת, אך לא בהכרח סמכות מקצועית עצמאית המצדיקה החרגה מתחולת החוק. לתובע לא היתה עצמאות כלכלית – הוא לא החזיק בכרטיס אשראי של החברה, ולא הוכחה מידה מיוחדת של עצמאות ניהולית, בכירות וסמכות מעבר לאחריות מקצועית רגילה.
- לאור האמור נקבע כי לא הוכח שהתובע הועסק בתפקיד הנהלה או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי.
- בשים לב לאמור ביה"ד קבע כי שוכנע שהתובע עבד בשעות נוספות. ביה"ד התבסס על דוחות הנוכחות כמו גם על תכתובות שהציג התובע לגבי עבודה בשעות הערב והלילה, תוך שהוא קבע כי הנתבעת היתה מודעת לכך שעבודתו מול דרום אמריקה חייבה עבודה בשעות הערב. הובהר כי למרות שהחזקה בחוק הינה להעסקה בת 60 שעות נוספות חודשיות, הסכומים ייפסקו לפי ההיקף הנתבע בכתב התביעה של 41 שעות נוספות בחודש בלבד, בערך של 125%. בסך הכל נפסק ברכיב זה סך של 273 אש"ח.
- לעניין סיום ההעסקה – נקבע כי סיום יחסי העבודה היה ביוזמת התובע, גם אם בנסיבות העניין ניתן לראותה כהתפטרות שדינה פיטורים, כאשר הובהר כי דרישה מעובד להוסיף ולשהות בחל"ת למשך תקופה שמועד סיומה אינו ידוע, מהווה הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה או נסיבות שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך לעבוד.
- לעניין טענות הנוגעות למסירת הודעה לעובד – הובהר כי התביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בתחילת העבודה – התיישנה. ביחס לתביעה לגבי הודעה על שינוי תנאי עבודה היא נדחתה, תוך שנקבע כי הטענה היחידה שפורטה נגעה לעדכוני שכר שבאו לידי ביטוי בתלושי השכר.
- טענות התובע לגבי רכיב שכר בסך 500 ₪ התקבלו ונקבע כי דובר ברכיב המהווה חלק משכרו הרגיל ולא גמול בגין עבודה בשעות נוספות, זאת בשונה מרכיב נסיעות בסך של 2,000 ₪.
- רכיבים נוספים נפסקו לתובע בגין פדיון חופשה, חלף הפרשה לפנסיה והשבת חלק העובד וכן בגין הפרשות חסרות לפיצויי פיטורים.
בשים לב לפער בין סכום התביעה (כ-874 אש"ח) לסכום שנפסק בפועל (כ-280 אש"ח) וכן הסרבול בהליך, לא חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות.
[סע"ש 28435-06-23 רון סאיג נ' אס. טי. אינטרנשיונל (שם טוב) בע"מ; מיום 11.9.2026].
ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים קבע כי חוסרים בקופה אינם יכולים להוות חוב, כהגדרתו בחוק הגנת השכר המותר בניכוי, ואישר בקשה לאישור תובענה ייצוגית
דובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה שחוסרים בקופה בסיום משמרת מושלמים על דרך של ניכוי משכר הקופאים באמצעות ניכוי משכר או דרישה להשלים את החסר, הכל בניגוד להוראות הדין.
ביה"ד קיבל את הבקשה וקבע:
- חוסרים שמתגלים בקופה של מרכול אינם יכולים להיחשב "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר ולאור האמור ניכויים משכר הקופאיות והקופאים בגין חוסרים בקופה אינם יכולים להיעשות מכוח סעיף זה.
- בניגוד לניכויים המוגדרים והידועים מראש שבהם עוסק סעיף 25, הבירורים הקשורים ב"חוב" שנוצר בקופת מרכול כוללים – לא אחת – בירור מורכב כאשר עצם הצורך באותם בירורים מורכבים איננו משתלב באופן 'טבעי' עם הרעיון מאחורי ניכוי 'אוטומטי' מהשכר במקרים שנקבעו כמצדיקים את הניכוי.
- ההיסטוריה החקיקתית מתיישבת יותר עם פירוש המונח "חוב" שבסעיף 25(א)(6) כחוב כספי קיים ומוגדר מראש, דוגמת הלוואה, שגובהה ותנאיה ידועים לעובד מראש ועל כן השבתה בהחלט מתאימה להיעשות על דרך של ניכוי משכרו.
- העובדה שניתן לכאורה לכסות על מרבית החוסרים בדרך של ניכוי מעודפים תומכת במסקנה שניכוי החוסרים משכר העובדים הוא, כפי שרמי לוי מודה בעצמה, מנגנון משמעת בעבודה ולא "חוב".
- מקום בו קיימת אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובת הקבוצה, והעובדה שלא קיים ארגון עובדים, התובענה הייצוגית היא המכשיר האפקטיבי לאכיפת זכויות העובדים.
- לאור האמור התקבלה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ביחס לכל עובדי החברה שמילאו תפקיד של קופאי/ת החל משבע שנים קודם להגשת בקשת האישור ואשר החברה ניכתה משכרם כספים בגין חוסרים בקופה ובגין עילה של ניכוי משכר העבודה בגין חוסרים בקופה.
[תצ (י-ם) 2168-06-23 מאיר אדרי – רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ; מיום 6.10.2026
***הפסיקה מובאת כעדכון בלבד. אין באמור לעיל משום תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
